במהלך היום יום אנחנו נחשפים חדשות לבקרים לידיעות באשר לבעלי ממון וחברות מסחריות אשר רוכשים מניות בחברות אחרות. מעבר לזאת ערוצי החדשות ויתר העיתונים הכלכליים טורחים ליידע אותנו בכל הזדמנות על חלוקת דיבידנד שהתרחשה באחת החברות.

נשאלת השאלה מה מניע את אותם אנשים לרכוש מניות של חברה אחרת ? ומדוע אירוע חלוקת הדיבידנד זוכה לתשומת לב כה רבה ?

ובכן, רכישת מניות בחברה עשויה להוביל לכך שהרוכש יהפך מבעל מניות רגיל לבעל מניות מהותי (מחזיק בשיעור מניות של 10% ומעלה לפי הגדרת מס הכנסה) ואולי אף לבעל השליטה בחברה. מעבר לכך שרכישת המניות מאפשר הפקת רווחים כתוצאה מעליית שוויה של מניה החברה נפתח צוהר חדש של הפקת רווחים עבור בעל המניות שרכש את השליטה בחברה כלשהי. בעל השליטה בחברה מסוגל לגרום בעזרת נציגיו (דירקטורים) לכך שבישיבת הדירקטוריון תתקבל החלטה לחלק את רווחי החברה.

אירוע שכזה זוכה לשם "הכרזה על דיבידנד", משמעות הדבר היא כי החברה מתחייבת מרגע קבלת ההחלטה לחלק סכום מוגדר מתוך רווחיה לכלל בעלי מניותיה בהתאם לשיעור החזקתם היחסי מתוך כלל המניות המונפקות. מובן כי הגורם הזוכה למרבית הנתח מתוך הדיבידנד הוא בעל השליטה, שהרי על פני רוב בעל השליטה הוא גם בעל שיעור ההחזקה הגבוהה ביותר, וזו למעשה דרכו של בעל השליטה להפיק רווחים מבלי לאבד את החזקתו בחברה.

אולם הכרזה על הדיבידנד גוררת אחריה אירוע מהותי והוא ירידה בשווי החברה. נשאלת השאלה מדוע? ובכן בין הגורמים המשפיעים על שוויה של חברה הוא סך הנכסים ברשות החברה. אחד מהנכסים הבסיסיים ביותר הוא המזומן וכאשר מתבצעת החלוקה (יש לשים לב בין אירועים שונים בתכלית האחד הוא אירוע ההכרזה והשני הוא אירוע החלוקה דה פקטו) סך המזומנים בחברה מצטמצם בדיוק בגובה הדיבידנד שחולק.

פועל יוצא של הדבר הוא ירידת שוויה של מניית החברה , זאת מפני ששווי המנייה הוא שוויה של החברה מחולק במספר המניות הקיימות בשוק.

חשוב לציין כי דיבידנד המחולק מחברה ישראלית לחברה ישראלית אחרת פטור ממס – סעיף 126 (ב) לפוקדת מס הכנסה.

עד כה הכרנו מספר מושגים ובהם, דיבידנד, אירוע בכרזה על דיבידנד ואירוע חלוקת הדיבידנד. כעת נבחן סוגיה מעניינת, מס הכנסה מחייב במס כל מי שהפיק רווח הון על ידי ניירות ערך, כלומר אם רכשתי מניה ב-100 ש"י ומכרתה אותה לאחר 3 חודשים ב-160 ש"ח אהיה חייב במס על הרווח שהופק והוא 100-160=60 ש"ח וכן על הכנסה מדיבידנד במקרה של חלוקה.

כעת נזכר באותו בעל שליטה שביכולתו לגרום לחלוקת דיבידנד בחברה.

נניח כי חברה A רכשה את מניות חברה B ב-600 ש"ח, לאחר שנה החברה התפתחה וכעת שווי סך מהיותיה עומד על 1000 ש"ח, בהנחה כי חברה B עומדת בתנאים הדרושים לצורך חלוקת דיבידנד, יגרום בעל שליטה (חברה A) לחלוקת דיבידנד, נניח לצורך העניין דיביד בגובה 800 ש"ח.

כעת על פי הנאמר לעיל שווי סך המניות צריך לעמוד על הסכום של 800-1000=200 ש"ח, בעל השליטה מחליט למכור את כל מניותיו בסכום של 200 ש"ח, מה יקרה במצב שכזה? תמורה בגין המניות שנמכרו 200 ש"ח

עלות המניות המקורית  600 ש"ח

סך הרווח\\(הפסד)     (400) <- נוצר הפסד של 400 ש"ח

כלומר

נוצר מצב אבסורד בו חברה A זוכה לקבל 800 ש"ח דיבידנד הפטורים ממס לחלוטין (כפי שציינו קודם דיבידנד בין חברות ישראליות פטור ממס)

ויתר 200 ש"ח שקיבלה כתוצאה ממכירת מניותה אינם חייבים כלל במס וזאת מפני שלכאורה בעל השליטה (חברה A) לא הרוויח כתוצאה ממכירת מניותיו ויתרה מכך אף הפסיד.

מובן כי המצב הנ"ל אינו הגיוני בעליל והמחוקק שם לב לסוגיה והבהיר כי מדובר ביצירת הפסד "יש מאין" שהרי שוויה של החברה הגיע ל-1000 ש"ח ואילו הייתה בוחרת חברה A למכור את כלל מניותיה טרם חלוקת הדיבידדנד או אז היה מתקבל החישוב הבא:

תמורה בגין המניות שנמכרו: 1000 ש"ח

עלות המניות המקורית:       600 ש"ח

סך הכל רווח\\(הפסד):       400 ש"ח

כלומר חברה A כן הייתה מתחייבת במס על הרווח בסך 400 ש"ח שהפיקה כתוצאה ממכירת המניות.

משום כך נחקק סעיף 94 ג' אשר קובע כי במידה והתבצעו חלוקות דיבידנד במהלך 24 החודשים שקדמו לאירוע מכירת המניות ונוצר הפסד בעקבות אירוע המכירה, הרי שיש לקזז מאותו הפסד את סכום הדיבידנד שחולק במהלך אותם 24 חודשים.

נחזור לדוגמא הראשית שהצגנו לצורך המחשת יישום הסעיף:

תמורה ממכירת המניות: 200 ש"ח

עלומת המניות:           600 ש"ח

סף רווח\(הפס):          (400)

יישום סעיף 94 ג':        800 ש"ח +

הרווח\(הפסד) מתוקן:   400 ש"ח

כלומר חזרנו בדיוק למצב הראשוני בו חברה A מוכרת את כל מניותיה ללא חלוקת הדיבידנד וחייבת במס על 400 ש"ח רווח שהפיקה.

סעיף 94 ג' נחקק על מנת למנוע מצב "חליבה" של חברות. המחוקק ביקש למנוע מצב בו בעלי השליטה מחליטים על חלוקת דיבידנד ובכך מרוקנים את החברה ממזומנים.