מאת אבי רוזנטל יועץ ומאמן לכלכלת המשפחה
מעות (דמי) חנוכה מצביעות על שינוי במעמד הילדים בכלכלת המשפחה
דמי החנוכה מתארים את השינוי במעמדם של ילדים בכלכלת משפחות. הילדים עברו מלהודות להוריהם על מטבעות בסכומים זניחים שקיבלו בעבר כדמי חנוכה (או הפקדה בתיבת "דן חסכן" שלהם), לגורם משפיע שאחראי להוצאות גדולות מתקציב המשפחה. לא פעם ההוצאות החודשיות בגינם של הילדים מגיעות אף לאלפי שקלים. בפוסט זה אנסה להסביר כיצד זה קרה ומה הורים יכולים לעשות על מנת להתמודד עם המצב.
כדי לתאר את הכסף שילדים מקבלים בחנוכה, לרוב משתמשים בביטוי דמי חנוכה. אני בחרתי במושג הזהה – מעות חנוכה, כי בתקופת ילדותי באמת היה מדובר במעות (מטבעות בסכום כספי נמוך). אבל הזמנים משתנים, בשנת 2007 נתנו 74% מההורים דמי חנוכה לילדיהם, ואם חשבתם על מטבעות קטנים, אז אתם לא בכיוון. הסכום הממוצע הגיע ל-160 ₪ לילד! וגרוע מכך, הילדים של 2017 כנראה לא יסתפקו בסכום של 160 ₪.
לפני שאתם רצים למשוך כסף תעצרו לנשום. החנוכה הזה אתם יכולים להתחיל את השינוי אצלכם ואצל ילדיכם. לשנות את הרגלי הצריכה שלכם ולסגל לעצמכם חיים כלכליים בריאים ורגועים יותר שלא סוטים ממסלולם וזורקים אתכם למינוס כל פעם שמגיע חג.
תרבות הצריכה
ישראל הסוציאליסטית של שנות ה-50, ה-60 ורוב שנות ה-70 של המאה העשרים הפכה למדינה קפיטליסטית. ביחד עם הקפיטליזם אימצה, בכוונה או שלא בכוונה את תרבות הצריכה האמריקאית.
העיקרון המרכזי של תרבות הצריכה האמריקאית: אנשים צורכים לא רק לפי הצורך, אלא לפי הרצון. הכלל המוביל – צרוך את מה שאתה צריך, אבל גם את מה שאינך צריך.
קל מאד לגרום לאנשים לצרוך את מה שהם צריכים, שהרי המוצרים הללו מציעים להם פתרונות ממשיים לחייהם, אבל איך החברות השונות מצליחות לגרום לנו לצרוך דברים שאנחנו בכלל לא צריכים?
זו אומנות השיווק והפרסום המודרני, בגדול זה נעשה דרך פרסומות, מותגים ויצירת אווירה של לחץ חברתי – אם לא תקנה, אתה היחיד שעדיין יחזיק באייפון 5, לכולם כבר יש את הגרסא השישית.
מה עושים כשההוצאות גדלות?
כשצורכים יותר, מוציאים יותר. אך לא ניתן להוציא יותר מהכנסתך לאורך זמן. גם להלוואות ולסוגים אחרים של אשראי יש חסם עליון. אחד הפתרונות הוא באמצעות הגדלת מספר שעות העבודה, כי בסופו של דבר זה חישוב פשוט, יותר שעות – יותר שכר, אך לתופעה הזו יש תופעות לוואי לא נעימות (גם כלכליות) שאדון בהן בהמשך.
התערערות הסמכות ההורית
לפני כמה עשרות שנים אב המשפחה היה זה שקובע (בתקופה ההיא לאם גם הייתה השפעה, אך קטנה לעומת השפעתו של האב, כיוון שמבנה החברה בנוסף על היררכי עם סמכות וכבוד הורי היה גם פטריארכלי), הילדים קיבלו את סמכותם של ההורים. בחברה המערבית המודרנית התערערו הסמכויות וכבוד נדמה כמונח אנאכרוניסטי. ההורים איבדו את מעט ההשפעה שהייתה להם והיום המון הורים שומעים מילדים רכים "אתה לא תחליט עלי". אילו זה היה מסתכם באמירה הזו מצבנו היה טוב, אולם לא מדובר רק בביטוי אלא גם במעשים, למשל בדרישות כלכליות, הפגנות מחאתיות והתפרעות.
מעמדם החדש של ילדים מבחינה כלכלית
מה בעצם קורה בעקבות הגורמים שדנו בהם עד כה?
- הורים מוציאים יותר על ילדים בגלל תרבות הצריכה
הילדים רואים את התנהגות ההורים ומחקים אותה ולכן כשצורכים יותר, הילדים לומדים שכך נכון לנהוג בצריכה ודורשים גם הם לבזבז עוד כמה שקלים יותר מהטעם הטוב. הורים הרי רוצים לתת את הטוב ביותר לילדיהם, אלו המוציאים כספים על צריכת מוצרים ושירותים לא חיוניים לרוב רואים בהוצאות אלו פינוקים הכרחיים וסטנדרטים ולכן סביר שירצו לרכוש מוצרים ושירותים כאלה גם עבור ילדיהם.
צריכות מוצרים שאין לנו בהם צורך היא עוד לפני שהתחלנו לדון בכלל על מותגים, גם ילדים הם קורבנות של מערכת המותגים שדורשת שיהיה להם iPhone ולא איזו גרסא זולה כמו one plus one. דורשת שהנעליים שלהם יהיו של billabong ולא מגלי וכו', ואנחנו לא מדברים רק על טינייג'רים, המחלה הזו נפוצה כבר בגילאי היסודי.
- המפרסמים רואים בילדים קהל יעד נוח
המפרסמים מבינים היטב שברגע שהתערערה הסמכות ההורית, לילדים יש השפעה גדולה על החלטות של רכישת מוצרים. הרבה יותר קל לשכנע ילדים באמצעות פרסומות מאשר לשכנע מבוגרים, בינינו, גם לשכנע מבוגרים לא יותר מדי קשה, אבל שיקול דעת ודחיית סיפוקים הם מאפיינים שדורשים עבודה ופיתוח ולילדים לרוב ממש אין אותם. כך הגענו למצב שעשרות אחוזים מהפרסומות מיועדות לילדים ונערים, לפי מחקרים אקדמיים שנעשו בארה"ב חלקן אף פונות לילדים צעירים במיוחד. בגלל הצעידה של הכלכלה שלנו אט אט בכיוון של חיקוי התרבות האמריקאית, סביר שהמצב בארץ לא הרבה יותר טוב.
- היצרנים מייצרים ומוכרים מוצרים ייעודיים לילדים ולבני נוער
זה לא שהמוצרים האלו בהכרח שונים מהמוצרים לכלל האוכלוסייה. לפעמים הדבר היחיד שמשתנה היא האריזה, ובדרך כלל גם המחיר.
על מוצר ייעודי אפשר לגבות סכום גבוה יותר כיוון שהאלמנט הייעודי כביכול מוסיף לייחודיות ולמשיכה של הקהל אליו, פרסום נכון מניב שוק שמוכן לשלם סכום גבוה יותר עבור המוצר, אז למה לא להעלות את המחיר בעצם?
האומנות היא כבר לא רק ליצור מוצר ייחודי אלא לייצר חוויה ומארז שגורם לאנשים (ובעיקר לילדים ובני נוער) להאמין שמדובר במוצר ייחודי.
- רגשי האשמה
כשהורים עובדים יותר שעות על מנת לצרוך יותר, יש להם פחות זמן להיות עם הילדים מה שגורר רגשות אשם כמובן שהדרך המתבקשת (והקלה) לפיצוי הילדים היא חומרית: קונים כל מה שהם רק מבקשים ואפשר. לפעמים, דווקא ההורה הוא היוזם קניית מכשיר אלקטרוני זה או אחר, בגד של יצרן מותג או ארוחה יקרה במיוחד.
הנערים והילדים קולטים את רגשי האשמה של ההורים ולפעמים משתמשים במניפולציות רגשיות (לא בזדון, הם בסך הכל ילדים) כדי לקבל עוד מוצרים ושירותים שההורים במבט ראשוני לא מסכימים לקנות.
איך אפשר להתמודד עם המצב?
זו בהחלט תופעה שלא פשוט להתמודד איתה, היא דורשת שינוי חברתי גדול על מנת להיות אפקטיבית.
אז ממש לא ניתן לעשות כלום? בכל זאת יש כמה צעדים שיכולים לשפר את המצב:
- דוגמה אישית
אל תצרכו מוצרים ושירותים שאינם נדרשים בפני ילדיכם (זכרו שילדים הם מתוחכמים משנדמה והרבה פעמים יודעים על דברים שקורים גם אם אינם מוצגים להם ישירות). הילדים לומדים את הרגלי הצריכה שלהם מכם, לכן אם תצרכו פחות, גם הם ילמדו לנהוג כך.
- הקדשת יותר תשומת לב לילדים
נסו לצמצם את שעות העבודה שלכם, האשמה שעבודה של שעות מרובות גורמת יוצרת צריכת יתר, ואולי חשוב מכך – מביאה לניסיון למלא חלל רגשי עם חומר, משהו שמועד מראש לכישלון. הילד זקוק לכם בבית, אל תתפתו לעבוד יותר בשביל עוד קצת כסף, נצלו כל רגע שיש לכם להיות עם ילדיכם.
- חינוך לאוריינות פיננסית
ילד או נער שילמד ויבין מושגים פיננסיים בסיסיים וינהל את ההכנסות וההוצאות שלו מתוך דמי הכיס שלו, כנראה ילמד להתנהל טוב יותר, כלומר: יוציא פחות או יעבוד וירוויח כסף על מנת להוציא יותר, כי לא תהיה לו ברירה אחרת. זו מעין מעבדה מוגנת עבור ילדיכם שתכין אותם לבגרותם. מושגי יסוד כלכליים יכולים לעזור לכם ולילדיכם לעשות סדר בראש ולכן לתרום גם להתנהלות טובה יותר.
- להגדיר תקציב קבוע לילד מגיל צעיר
בהמשך לסעיף הקודם, מומלץ להגדיר תקציב קבוע עבור הילד, אם לדוגמא הוא רוצה אייפון חדש הוא צריך לחסוך, הוא צריך לבחור בין כמות ה״סופרגול״ שהוא קונה לבין סרטים שהוא הולך עם חברים. זו הדרך האפקטיבית ביותר ללמד את הילד תכנון ואחריות פיננסית.
- גם מותגים ניתן לקנות יותר בזול
ההפרש בין רכישת מותג בחנות גדולה ויקרה לבין רכישתו באינטרנט, עשוי להגיע לעשרות אחוזים. אז מדוע לא לבדוק ולרכוש את אותו מוצר יותר בזול? (שימו לא שאתם לא נותנים לעצה זו להפוך לאויבכם הגדול ומוצאים את עצמכם מעמיסים עשרות מוצרים שממש אין לכם בהם שימוש, אבל הם במבצע השבוע)
- לדעת להגיד לא לילדים
זה לא פשוט, הפרצוף של הילד שלכם הוא ללא ספק הדבר המתוק ביותר שקיים בכל העולם כולו, וכשהוא מסתכל עליכם עם האכזבה בעיניים, איך אפשר לומר לו לא? אך חשוב שתאספו את עצמכם. בסוף, התנהלות כלכלית היא דבר טכני וקר, ולילדים, מותר ואף רצוי שיתאכזבו לפעמים. הרי אחריותכם לא רק לספק להם סביבה מגינה ומחבקת אלא גם כלים להתמודד עם הקושי שהם הולכים באופן בלתי נמנע לעמוד מולו כבוגרים בעולם.
השורה התחתונה
כנראה שגם אם תתנהגו בצורה כלכלית מושלמת, תתקשו להסתפק במעות לחנוכה ותתפתו לתת דמי חנוכה בשטרות. לפני שאתם עושים זאת, שקלו היטב את הסכום. ואל תשכחו – החיסכון האמיתי הוא לא רק בחנוכה, התנהלות נבונה יכולה לצמצם את ההוצאות הכספיות הלא הכרחיות על ילדים ונערים במהלך השנה כולה, ותופעת לוואי מבורכת של כל העניין: ילדיכם ילמדו את הבסיס להתנהלות כלכלית נכונה בעתיד ובהווה ויוכלו להיות מבוגרים אחראיים יותר כלכלית שלא נכנעים לפרסומות עם מוצרים מנצנצים ולא הכרחיים.
נכתב על ידי: אבי רוזנטל, יועץ ומאמן לכלכלת המשפחה.
דוא"ל: avi.rosenthal@gmail.com
בלוג: לכלכל בתבונה
המידע המוצג אינו מהווה ייעוץ/שיווק השקעות ואינו מהווה תחליף לייעוץ מס, ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ אישי, המתחשב בנתונים ובצרכים של כל אדם. אין בשירות משום המלצה או חוות דעת ואינו בא במקום שיקול דעת עצמאי של המשתמש. אין באמור משום הבטחת תשואה או רווח ו/או הצעה לרכישת שירות. ייתכן שבמידע המוצג נפלו שיבושים ו/או שגיאות ו/או טעויות ו/או אי דיוקים אשר החברה אינה נושאת באחריות להם.
